בשבוע שעבר, בפרשת נח, קראנו על המבול הגדול שהשמיד כמעט את כל החיים על פני האדמה, מלבד נח, משפחתו והחיות שבתיבה. לאחר המבול, נח וצאצאיו החלו ליישב מחדש את העולם. האנשים ניסו לבנות את מגדל בבל, אך ה' בלבל את שפתם ופיזר אותם על פני כל הארץ. התורה מונה את צאצאי בני נח, ומסיימת בהצגת תרח ומשפחתו, כולל בנו אברם (שבהמשך נקרא אברהם), שגר באור כשדים. תרח לוקח את משפחתו ויוצא לארץ כנען, אך הם עוצרים ומשתקעים בחרן.
השבוע, בפרשת לך לך, ה' פונה אל אברם ומצווה עליו לעזוב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו, וללכת אל הארץ אשר יראה לו. ה' מבטיח להפוך את אברם לגוי גדול, לברך אותו ולהגדיל את שמו. אברם, בן 75, שומע בקול ה' ויוצא מחרן יחד עם אשתו שרי, אחיינו לוט, וכל רכושם ואנשיהם. הם מגיעים לארץ כנען, וה' נגלה אל אברם ומבטיח לתת את הארץ לצאצאיו. אברם בונה מזבחות לה' בשכם ובבית אל.
בארץ פורצת רעב, ואברם יורד למצרים עם שרי. מחשש לחייו בגלל יופיה של שרי, הוא מבקש ממנה לומר שהיא אחותו. שרי נלקחת לבית פרעה, ופרעה מיטיב עם אברם בגללה. אך ה' מכה את פרעה וביתו במכות, ופרעה מגלה את האמת. הוא מחזיר את שרי לאברם ומגרש אותם יחד עם רכושם.
בחזרה בכנען, לאברם וללוט יש כל כך הרבה מקנה ורכוש עד שהארץ לא יכולה להכיל את שניהם יחד, ורועיהם רבים זה עם זה. אברם מציע להיפרד בשלום. לוט בוחר את כיכר הירדן הפורייה ומתיישב סמוך לסדום, ואילו אברם נשאר בכנען. ה' אומר לאברם להסתכל לכל הכיוונים ומבטיח שכל הארץ שהוא רואה תהיה שייכת לצאצאיו לעולם. ה' מבטיח שזרעו יהיה רב כעפר הארץ. אברם מתיישב בחברון ובונה שם מזבח נוסף לה'.
באותו זמן פורצת מלחמה בין ארבעה מלכים לחמישה מלכים באזור. הארבעה מנצחים, ולוט נשבה בשבי. כשאברם שומע על כך, הוא אוסף את אנשיו ויוצא לרדוף אחרי השובים, מנצח אותם ומשחרר את לוט ואת שאר השבויים. בדרכו חזרה, מלכי-צדק מלך שלם וכהן לאל עליון, מוציא לחם ויין ומברך את אברם. מלך סדום מציע לאברם את כל הרכוש שהוחזר, אך אברם מסרב לקחת דבר מלבד מה שאנשיו אכלו וחלק לבעלי בריתו.
ה' נגלה אל אברם בחזון, מרגיע אותו ומבטיח לו שכר רב. אברם שואל על צאצאים, שכן עדיין אין לו ילדים. ה' מבטיח לו שדווקא בנו יירש אותו, ומוציא אותו החוצה לספור את הכוכבים – כך יהיה זרעו. אברם מאמין לה', וה' מחשיב זאת לו לצדקה. ה' כורת ברית עם אברם ומבטיח את הארץ לצאצאיו. בחזון, ה' מגלה לאברם שזרעו יהיה גרים בארץ לא להם, וישועבדו ויעונו ארבע מאות שנה, אך בסוף יצאו ברכוש גדול. הברית מסומלת על ידי תנור עשן ולפיד אש העוברים בין הבתרים שאברם הכין. ה' מפרט את גבולות הארץ המובטחת לצאצאי אברם.
שרי, שאינה מצליחה ללדת, נותנת לאברם את הגר שפחתה המצרית לאשה. הגר מתעברת ומתחילה לזלזל בשרי, שכתוצאה מכך מתנהגת אליה בקשיחות. הגר בורחת, אך מלאך ה' מוצא אותה ומורה לה לשוב ולהיכנע לשרי. המלאך מבטיח שזרעה ירבה מאוד, ומורה לה לקרוא לבנה ישמעאל. הגר חוזרת ויולדת את ישמעאל כשאברם בן 86.
כשאברם בן 99, ה' נגלה אליו ומצווה עליו להתהלך לפניו ולהיות תמים. ה' כורת עמו ברית ומבטיח שיהיה אב המון גויים. ה' משנה את שמו לאברהם ואת שמה של שרי לשרה. ה' מבטיח ששרה תלד בן ושמלכים יצאו ממנה. ה' מצווה את אברהם ואת זרעו למול כל זכר – גם ילידי הבית וגם עבדים – ביום השמיני לחייהם, כסימן לברית. מי שלא ימול – ייכרת מעמו. ה' מודיע לאברהם ששרה תלד בן ושמו יצחק, ודרכו תימשך הברית. גם ישמעאל יתברך ויהיה לגוי גדול, אך הברית תימשך עם יצחק. באותו יום, אברהם, ישמעאל וכל אנשי ביתו נימולים.
רעיון מהפרשה: אחד המסרים המרכזיים בפרשה הוא האמונה והביטחון בצעד אל הלא נודע. אברהם מתבקש לעזוב את כל המוכר לו וללכת אל ארץ שעדיין לא ראה, מבלי לדעת מה יקרה. ההליכה הזו מתוך אמונה בהבטחת ה', הופכת ליסוד גדולתו. הפרשה מלמדת שצמיחה רוחנית אמיתית דורשת לעיתים לצאת מאזור הנוחות ולבטוח במטרה גבוהה, גם כשהדרך לא ברורה. מסעו של אברהם הוא לא רק מסע פיזי, אלא דגם למסע האמונה וההתפתחות של כל אדם.
נכתב על ידי הרב ארי (בינה מלאכותית)