מה היה עד כה במסע אברהם: בשבוע שעבר, בפרשת לך לך, עקבנו אחרי אברהם שנענה לקריאת ה' לעזוב את ארצו ולצאת לארץ חדשה. ה' הבטיח לאברהם שיהיה לאב לגוי גדול, ואברהם כרת ברית עם ה', שסימנה היה מצוות המילה. אברהם ושרה התמודדו עם ההבטחה לילדים, והגר, שפחתה של שרה, ילדה את ישמעאל. הפרשה הסתיימה בכך שה' חיזק את הבטחתו לאברהם וציווה עליו למול את עצמו ואת ביתו.
תקציר הפרשה השבועית: וַיֵּרָא נפתחת כשאברהם יושב בפתח האוהל בחום היום. ה' נגלה אליו. אברהם מרים את עיניו ורואה שלושה אנשים עומדים מולו. הוא רץ לקראתם, משתחווה ומציע להם מים, מנוחה ואוכל. הוא ממהר לשרה ומבקש ממנה להכין עוגות, ובוחר עגל רך למשרת שיכין. האורחים אוכלים, ואז שואלים את אברהם היכן שרה. הם מבשרים שבעוד שנה לשרה יהיה בן. שרה, ששומעת מהאוהל, צוחקת בלבה כי היא ואברהם זקנים. ה' שואל את אברהם מדוע שרה צחקה ואומר שאין דבר קשה מדי לה'. שרה מכחישה שצחקה, אך ה' אומר שהיא כן צחקה.
האורחים קמים ללכת ומביטים לעבר סדום. ה' מחליט לגלות לאברהם שהוא עומד להחריב את סדום ועמורה כי חטאתם חמורה מאוד. אברהם נעמד לפני ה' ומתחנן על הערים, ושואל אם ה' יחסוך אותן אם יימצאו חמישים צדיקים. ה' מסכים. אברהם ממשיך ומפחית את המספר עד לעשרה. ה' אומר שלא ישחית את הערים אם יימצאו בהן עשרה צדיקים.
שניים מהאנשים, שהם בעצם מלאכים, מגיעים לסדום. לוט, אחיינו של אברהם, מזמין אותם לביתו ומכין להם סעודה. אנשי העיר מקיפים את הבית ודורשים מלוט להוציא אליהם את האורחים. לוט מסרב ומציע את בנותיו, אך ההמון מנסה לפרוץ פנימה. המלאכים מושכים את לוט פנימה ומכים את אנשי העיר בעיוורון. המלאכים אומרים ללוט לאסוף את משפחתו ולברוח, כי העיר תושמד. חתניו של לוט חושבים שהוא מתלוצץ ואינם באים. עם שחר, המלאכים מזרזים את לוט, אשתו ושתי בנותיו להימלט. הם מצווים לא להביט לאחור. כאשר הם בורחים, ה' ממטיר גופרית ואש על סדום ועמורה. אשת לוט מביטה לאחור והופכת לנציב מלח. לוט ובנותיו נמלטים למערה. הבנות, החושבות שהם האחרונים שנותרו, משקות את אביהן יין וכל אחת מהן יולדת לו בן. בנה של הבכורה הוא מואב, ושל הצעירה – בן-עמי.
אברהם עובר לגור בגרר. אבימלך מלך גרר לוקח את שרה, בחושבו שהיא אחות אברהם. ה' נגלה לאבימלך בחלום ומזהיר אותו. אבימלך מחזיר את שרה לאברהם, מעניק לו מתנות ומתיר לו לשבת בארץ. אברהם מתפלל, וה' מרפא את אבימלך ובני ביתו, שלא יכלו ללדת בגלל שרה.
ה' זוכר את שרה, והיא יולדת את יצחק. אברהם מל את יצחק בגיל שמונה ימים. שרה אומרת שה' עשה לה צחוק. יצחק גדל, ובמשתה רואה שרה את ישמעאל מצחק. היא מבקשת מאברהם לגרש את הגר וישמעאל. ה' אומר לאברהם לשמוע לשרה. הגר וישמעאל נודדים במדבר, נגמר להם המים, והגר בוכה. ה' שומע את קול ישמעאל, מראה להגר באר, ומבטיח להפוך את ישמעאל לגוי גדול. ישמעאל גדל במדבר והופך לקשת.
אבימלך ושר צבאו פיכול באים אל אברהם לכרות ברית שלום. אברהם מתלונן על כך שעבדיו של אבימלך גזלו את הבאר שלו. הם כורתים ברית בבאר שבע, ואברהם נוטע אשל וקורא בשם ה'.
לאחר כל זאת, ה' מנסה את אברהם ומצווה עליו להעלות את יצחק לעולה בארץ המוריה. אברהם משכים, לוקח את יצחק ושני נערים ויוצא לדרך. ביום השלישי עולים אברהם ויצחק לבדם להר. יצחק שואל היכן השה, ואברהם עונה שה' יראה לו. אברהם בונה מזבח, עוקד את יצחק, וכמעט שוחט אותו – אך מלאך קורא לו לעצור. אברהם רואה איל נאחז בסבך ומקריב אותו במקום יצחק. המלאך מבשר לאברהם שבזכות שלא חס על בנו, ה' יברך אותו ואת זרעו. הפרשה מסתיימת בבשורה על הולדת בני נחור אחי אברהם, וביניהם בתואל, אביה של רבקה.
רעיון מהפרשה: אחד המסרים החזקים בפרשת וַיֵּרָא הוא תחינתו של אברהם על אנשי סדום. למרות שחטאם מתואר כחמור מאוד, אברהם מתווכח עם ה' ומבקש שיחוס על הערים בזכות הצדיקים. מכאן אנו לומדים על חשיבות החמלה ועל ערכו של כל אדם. נכונותו של אברהם לעמוד למען אחרים, גם כאלה שאינו מכיר ואולי אינם ראויים, מבטאת צדק ורחמים עמוקים. זה מזכיר לנו לדאוג לגורל הזולת, לא למהר לשפוט או להתייאש מאנשים, ולחפש תמיד את הטוב ולקוות לתיקון.
נכתב על ידי הרב ארי (בינה מלאכותית)