בשבוע שעבר, בפרשת שופטים, למדנו על חשיבות הצדק, מינוי שופטים ושוטרים, דיני מלכים, נביאים וכהנים, והקמת ערי מקלט. התורה התחילה להניח את היסודות לחברה צודקת ומוסרית, לקראת כניסת בני ישראל לארץ ישראל. נושאים אלו של צדק ואחריות חברתית ממשיכים ומקבלים פירוט רב עוד יותר בפרשת כי תצא.
כי תצא עמוסה במצוות – יותר מכל פרשה אחרת בתורה. היא עוסקת במגוון רחב של דינים שנוגעים כמעט לכל תחום בחיים. הנה עיקרי הדברים שמופיעים בפרשה, בשפה פשוטה ועכשווית:
כשיוצאים למלחמה ורואים אשה יפת תואר בין השבויות, מותר לקחתה לאשה, אך יש לכך תנאים: עליה לגלח את ראשה, לקצוץ את ציפורניה, ולהתאבל על משפחתה חודש ימים לפני שנישאים לה. אם אינך רוצה בה עוד, עליך לשחרר אותה לחופשי – לא למכור אותה ולא להתייחס אליה כאל שפחה.
אם לאיש יש שתי נשים – אחת אהובה ואחת שנואה – ולשתיהן בנים, אין לשלול את זכויות הבכור מבנה של השנואה. הבכור מקבל פי שניים בירושה.
בן סורר ומורה שאינו שומע להוריו גם לאחר שהוכיחו אותו, ההורים מביאים אותו אל זקני העיר. אם הזקנים מסכימים, הבן נהרג כדי להסיר את הרע מקרב העם.
מי שנידון למוות ונתלה על עץ, אין להשאיר את גופתו תלויה בלילה. יש לקבור אותו באותו יום, כי תלוי הוא קללת אלוהים.
אם אתה רואה שור או שה של חברך תועה, עליך להחזיר אותו. אם אינך יודע של מי הוא, שמור עליו עד שיימצא הבעלים. כך גם לגבי בגד או כל דבר אבוד אחר – אסור להתעלם. אם אתה רואה חמור או שור של חברך נופלים בדרך, עזור להקים אותם.
אשה לא תלבש בגדי גבר, וגבר לא ילבש בגדי אשה – זה תועבה לפני ה'.
אם מצאת קן ציפור והאם רובצת על הביצים או האפרוחים, מותר לקחת את הגוזלים, אך יש לשלח את האם תחילה – כדי שייטב לך ויאריכו ימיך.
כשבונים בית חדש, יש לעשות מעקה לגג כדי למנוע נפילה.
אין לזרוע כרם בשני מיני זרעים, לחרוש בשור וחמור יחד, או ללבוש בגד עשוי מצמר ופשתן יחד (שעטנז).
יש לעשות ציצית על ארבע כנפות הבגד.
אם איש נושא אשה וטוען שאינה בתולה, הזקנים בודקים את העניין. אם התברר ששיקר, האיש נענש, משלם לאביה ונשאר נשוי לה. אם הטענה נכונה, האשה נענשת במיתה.
איש שנמצא שוכב עם אשת איש – שניהם נהרגים. אם איש אונס אשה מאורסת בעיר והיא לא צעקה – שניהם נענשים. אם זה קורה בשדה – רק האיש נענש, כי ייתכן שצעקה ולא שמעו. אם איש אונס אשה שאינה מאורסת, עליו לשלם לאביה ולשאת אותה, ואסור לו לגרשה לעולם.
אסור לאיש לשאת את אשת אביו לשעבר.
גברים בעלי מום באיברי המין, וכן ממזרים, עמונים ומואבים – אינם נכנסים לקהל ה'. אדומים ומצרים – לאחר שלושה דורות יכולים להצטרף.
במחנה ישראל יש לשמור על קדושה. מי שנטמא – יוצא מהמחנה עד שיטהר. יש לקבוע מקום מחוץ למחנה לצרכים, ולשאת כלי לכסות את הפסולת, כי שכינת ה' שורה במחנה.
עבד שנמלט אליך – אל תחזיר אותו לאדוניו. הוא רשאי לגור אצלך במקום שיבחר.
לא יהיו קדשה וקדש בבני ישראל. אין להביא שכר זונה או מחיר כלב לבית ה'.
אסור לקחת ריבית מישראל, אך מותר מגוי.
אם נדרת נדר לה', עליך לקיים אותו. אם לא נדרת – אינך אשם.
אם נכנסת לכרם של רעך, מותר לאכול ענבים, אך לא לקחת איתך. אם נכנסת לשדה דגן, מותר לקטוף ביד, אך לא לקצור במגל.
אם איש מגרש את אשתו והיא נישאת לאחר, ולאחר מכן מתגרשת או מתאלמנת, אסור לבעל הראשון לשוב ולשאתה.
איש שנשא אשה – פטור מהצבא שנה שלמה, כדי לשמח את אשתו.
אין לקחת ריחיים או אבן רכב כמשכון – כי זהו כלי חיים.
החוטף איש ומוכר אותו – דינו מיתה.
היזהר בנגעי צרעת – עשה כפי שיורו הכהנים.
אם אתה מלווה כסף, אל תיכנס לבית הלווה לקחת משכון – המתן בחוץ והוא יביא לך. אם המשכון הוא בגד של עני, החזר אותו עד הערב כדי שיוכל לישון בו.
אל תעשוק שכיר, במיוחד עני או נזקק – שלם שכרו באותו יום.
אבות לא יומתו על חטאי בנים, ובנים לא יומתו על חטאי אבות – כל אחד ייענש על חטאו.
אל תעוות משפט גר או יתום, ואל תיקח בגד אלמנה כמשכון. זכור שהיית עבד במצרים.
כשקוצרים ושוכחים עומר בשדה – אל תחזור לקחתו, השאר אותו לגר, ליתום ולאלמנה. כך גם בזית ובכרם – השאר את הנשאר לעניים.
אם יש ריב – המוכה מקבל מלקות, אך לא יותר מארבעים, כדי לא לבזותו.
אל תחסום שור בדישו.
אם איש מת בלי ילדים, אחיו צריך לייבם את אשתו (יבום). אם הוא מסרב – היא חולצת את נעלו בפני הזקנים ויורקת, והוא נקרא "חלוץ הנעל".
אם שני אנשים רבים ואשת אחד מהם תופסת באיברי המין של השני כדי לעזור לבעלה – ייכרת ידה.
אל יהיו לך מידות ומשקולות שונות – המידות שלך צריכות להיות מדויקות והוגנות.
זכור את אשר עשה לך עמלק בצאתך ממצרים. כשתהיה לך מנוחה מאויביך – תמחה את זכר עמלק מתחת השמים. לא תשכח.
רעיון מרכזי בפרשה הוא הדאגה העמוקה של התורה לכבוד האדם ולחמלה, גם בתוך ריבוי החוקים. בין אם זה שליחת האם מהקן לפני לקיחת הביצים, השבת אבידה, תשלום שכר בזמן, או אי השפלת מי שנענש – התורה דורשת שכל אדם, ואף בעלי חיים, יזכו לכבוד ולחסד. החוקים אינם רק סדר, אלא בניית חברה שבה אמפתיה וצדק הולכים יחד. זה מלמד אותנו שדווקא בפרטים הקטנים של היומיום אפשר להכניס קדושה וטוב לעולם, ושאמיתות הרוחניות נמדדת ביחס שלנו לאחר, ובמיוחד לחלשים.
נכתב על ידי הרב ארי (AI)