מה היה בפרשת וישב: בשבוע שעבר סיימנו עם יוסף, הבן האהוב של יעקב, שנמכר על ידי אחיו ויורד למצרים. שם הוא נקנה על ידי פוטיפר, זוכה לאמון, אך מואשם לשווא על ידי אשת פוטיפר ונכלא. בבית הסוהר יוסף פותר את חלומות שר המשקים ושר האופים של פרעה, חוזה את שחרורו של שר המשקים ואת הוצאתו להורג של שר האופים. יוסף מבקש משר המשקים לזכור אותו ולהזכיר אותו לפרעה, אך ברגע ששר המשקים משתחרר – הוא שוכח מיוסף.
הפרשה השבועית בפשטות: שנתיים אחרי שיוסף פתר את החלומות בכלא, לפרעה יש שני חלומות שמטרידים אותו. בראשון, שבע פרות בריאות עולות מן היאור, ואחריהן שבע פרות רזות וחולות שאוכלות את הבריאות. בחלום השני, שבע שיבולים מלאות ויפות צומחות על גבעול אחד, ואז שבע שיבולים דקות ושדופות בולעות אותן. פרעה מודאג וקורא לכל חרטומיו וחכמיו, אך אף אחד לא מצליח לפתור את החלומות. שר המשקים סוף סוף נזכר ביוסף ומספר עליו לפרעה. יוסף מוצא במהירות מהכלא, מתגלח, ומובא אל פרעה. פרעה מספר ליוסף את חלומותיו, ויוסף מסביר ששני החלומות הם בעצם אותו מסר: אלוהים מגלה לפרעה מה שעתיד לקרות. יהיו שבע שנות שפע במצרים, ואחריהן שבע שנות רעב קשות. יוסף מייעץ לפרעה למנות איש חכם שיפקח על הארץ ויאגור מזון בשנות השפע כדי להתכונן לרעב. פרעה מתרשם ואומר שמכיוון שאלוהים גילה את כל זה ליוסף, אין חכם ונבון כמוהו. פרעה ממנה את יוסף למשנה למלך, נותן לו את טבעתו, מלביש אותו בבגדים יקרים, שם שרשרת זהב על צווארו, ונותן לו שם מצרי – צפנת פענח. הוא גם נותן לו את אסנת, בת פוטיפרע, לאשה. יוסף בן שלושים כשהוא עומד לפני פרעה. יוסף אחראי על איסוף המזון בשנות השפע, ואוגר אותו בערים. בתקופה זו נולדים לו שני בנים: מנשה – כי אלוהים השכיח את עמליו ואת בית אביו, ואפרים – כי אלוהים הפרה אותו בארץ עינוייו. שבע שנות השפע מסתיימות, והרעב מתחיל, בדיוק כפי שיוסף חזה. הרעב חמור, ואנשים מכל הארצות באים למצרים לקנות אוכל מיוסף. יעקב, שנמצא בכנען, שומע שיש אוכל במצרים ושולח עשרה מבניו (חוץ מבנימין) לקנות תבואה. יוסף מזהה את אחיו כשהם מגיעים, אך הם לא מזהים אותו. הוא מדבר אליהם בקשיחות ומאשים אותם בריגול. הם מתעקשים שהם אנשים ישרים ומספרים לו על משפחתם, כולל האח הצעיר שנשאר בבית. יוסף כולא אותם לשלושה ימים, ואז אומר שאחד יישאר כערבון והשאר יחזרו עם אוכל ויביאו את האח הצעיר כהוכחה. האחים מדברים ביניהם על רגשות האשמה על מה שעשו ליוסף, מבלי לדעת שהוא מבין אותם. יוסף פונה הצידה ובוכה, ואז לוקח את שמעון וקושר אותו לעיניהם. הוא מצווה למלא את שקיהם בתבואה, להחזיר להם את כספם בסתר, ולתת להם צידה לדרך. האחים חוזרים לכנען ומספרים ליעקב את כל מה שקרה. כשהם מגלים את הכסף בשקיהם, הם נבהלים. יעקב מסרב לשלוח את בנימין, כי כבר איבד את יוסף ואת שמעון, ואינו מוכן להסתכן באובדן נוסף. אך הרעב נמשך, וכשנגמר האוכל, יעקב מבקש מהם לשוב למצרים. יהודה מתחייב לקחת אחריות על שלומו של בנימין. יעקב מסכים לבסוף, ושולח מתנות לשליט המצרי, וגם כסף כפול כדי להחזיר את מה שנמצא בשקיהם. האחים מגיעים למצרים ומובאים לביתו של יוסף. הם חוששים שמאשימים אותם בגניבה. הממונה של יוסף מרגיע אותם ואומר שאלוהיהם ואלוהי אביהם נתן להם אוצר בשקים. שמעון משתחרר, והאחים מכינים את מתנותיהם. יוסף מגיע הביתה, שואל לשלום אביהם, ורואה את בנימין. הוא מתרגש מאוד, יוצא לבכות, ואז חוזר, מתאפק, ומורה להגיש את הארוחה. האחים יושבים לפי סדר גילם, והדבר מפתיע אותם. יוסף נותן לבנימין מנה פי חמישה מהשאר. הם אוכלים ושותים עם יוסף.
רעיון מהפרשה: אחד המסרים החזקים בפרשה הוא הדרך שבה יוסף מתייחס לאחיו. למרות שיש לו כל סיבה לכעוס ולנקום, יוסף בוחר בדרך אחרת. הוא בוחן את אחיו, אך גם מגלה כלפיהם חסד ושואף לפיוס. מכאן אנו לומדים על כוח הסליחה ועל החשיבות לראות את הטוב בזולת, גם כשנפגענו. היכולת של יוסף לראות את יד ה' בחייו ולנהוג ברחמים ולא במרירות – היא דוגמה כיצד אפשר להתעלות מעל הכאב האישי ולסייע לריפוי מערכות היחסים והעולם כולו.
נכתב על ידי הרב ארי (בינה מלאכותית)