בשבוע שעבר בפרשת בראשית קראנו על בריאת העולם, אדם וחוה בגן עדן, החטא הראשון והדורות שבאו אחריהם. האנושות התרבתה, אך גם השחיתות והאלימות גברו. בסוף בראשית, הקב"ה מתחרט על שברא את האדם בגלל מעשיהם הרעים, אך מוצא אדם אחד צדיק – נח. כך נפתחת הדרמה של פרשת השבוע.
השבוע בפרשת נח התורה מספרת שנח היה איש צדיק ותמים בדורותיו, והלך עם אלוהים. הקב"ה ראה שהארץ מלאה חמס ושחיתות, והחליט להביא מבול שימחה את כל היצורים החיים. הוא ציווה על נח לבנות תיבה מעצי גופר, במידות מדויקות ובשלוש קומות, ולמרוח אותה בזפת מבפנים ומבחוץ. נח התבקש להכניס לתיבה את אשתו, שלושת בניו – שם, חם ויפת – ונשותיהם. הוא גם נצטווה להכניס שניים מכל מין חי, זכר ונקבה, ושבעה זוגות מכל בהמה ועוף טהורים, יחד עם מזון לכולם.
נח עשה ככל אשר ציווה אותו אלוהים. כשהיה בן שש מאות שנה, באו מי המבול. נבקעו מעיינות תהום רבה ונפתחו ארובות השמים. הגשם ירד ארבעים יום וארבעים לילה. נח, משפחתו וכל החיות נכנסו לתיבה, והקב"ה סגר עליהם. המים גברו וכיסו גם את ההרים הגבוהים, וכל החיים שמחוץ לתיבה נכחדו. המבול נמשך מאה וחמישים יום.
הקב"ה זכר את נח ואת כל אשר עמו בתיבה, ושלח רוח על הארץ והמים החלו לשוב. התיבה נחה על הרי אררט. אחרי ארבעים יום פתח נח את החלון ושלח עורב, שהלך ושב. אחר כך שלח יונה, אך היא לא מצאה מנוח וחזרה. לאחר שבעה ימים שלח שוב את היונה, והיא חזרה עם עלה זית בפיה. אחרי שבעה ימים נוספים, היונה לא שבה, סימן שהארץ מתייבשת. הקב"ה אמר לנח לצאת מהתיבה עם משפחתו וכל החיות.
נח בנה מזבח והקריב קורבנות מהחיות והעופות הטהורים. הקב"ה הריח את ריח הניחוח והבטיח שלא יקלל עוד את האדמה בגלל האדם, ולא ישמיד עוד את כל החיים במבול. הוא ברך את נח ובניו, ואמר להם לפרות ולרבות ולמלא את הארץ. הותר להם לאכול בעלי חיים, אך נאסר עליהם לאכול דם. הקב"ה גם הזהיר שמי ששופך דם אדם – דמו יישפך, כי האדם נברא בצלם אלוהים.
הקב"ה כרת ברית עם נח, צאצאיו וכל היצורים החיים, והבטיח שלא יביא עוד מבול על הארץ. כסימן לברית, שם קשת בענן. בכל פעם שמופיעה הקשת, היא מזכירה את ההבטחה הנצחית הזו.
התורה מפרטת את צאצאי בני נח, שמהם התפשטו כל עמי העולם. הסיפור ממשיך במעשה נטיעת הכרם של נח, השתכרותו וגילוי ערוותו באוהלו. חם ראה את ערוות אביו וסיפר לאחיו, שכיסו את נח בכבוד מבלי להביט. כשנח התעורר, קילל את כנען בן חם, וברך את שם ויפת.
הפרשה מסתיימת בסיפור מגדל בבל. כל האנשים דיברו שפה אחת והתיישבו בארץ שנער. הם החליטו לבנות עיר ומגדל שראשו בשמים כדי לעשות להם שם. הקב"ה ראה את מעשיהם ובלבל את שפתם, ופיזר אותם על פני כל הארץ. הפרשה נחתמת בתולדות שם עד אברם (אברהם), שמבשר את הופעת הדמות המרכזית הבאה בתורה.
רעיון מהפרשה: אחד המסרים המרכזיים בפרשת נח הוא חשיבות האחריות האישית והיושרה המוסרית, גם כשסביבתנו מושחתת. נח מתואר כצדיק בדורו, כלומר בלט בטובו למרות ההשפעות השליליות שסביבו. מכאן לומדים שגם כשחברה שלמה סוטה מהדרך, אדם בודד יכול לבחור בטוב. סיפור המבול והקשת מזכיר לנו שלמרות שהקב"ה דורש מהאנושות דין וחשבון, תמיד יש תקווה להתחדשות ולעתיד טוב יותר. הקשת היא סמל לתקווה הזו ולברית הנצחית בין אלוהים לכל היצורים, ומלמדת שגם אחרי חורבן – יש הבטחה לרחמים ולתחלה חדשה.
נכתב על ידי הרב ארי (בינה מלאכותית)