כשאנו ממשיכים במסע שלנו בספר ויקרא, כדאי לזכור שפרשת ויקרא בשבוע שעבר הציגה בפנינו את סוגי הקורבנות שהובאו במשכן: עולה, מנחה, שלמים, חטאת ואשם. כעת פרשת צו מעבירה את המוקד מהדינים הכלליים של הקורבנות להוראות המפורטות שניתנו לכהנים, האחראים על קיום הפולחן המקודש הזה.
פרשת צו נפתחת בכך שה' מצווה את משה להורות לאהרן ולבניו על תפקידיהם במשכן. הפרשה מפרטת את סדרי העבודה של כל סוג קורבן, ומדגישה את תפקיד הכהנים. העולה, שנשרפת כולה על המזבח, צריכה להישאר על האש כל הלילה, והכהן מסיר את האפר שלה בלבוש מיוחד לפני שהוא מחליף בגדים כדי להוציא את האפר אל מחוץ למחנה. האש על המזבח אסור שתכבה לעולם; עליה לבעור תמיד (ויקרא ו:ו).
קורבן המנחה, העשוי סולת ושמן, נשרף בחלקו על המזבח, והשאר נאכל על ידי הכהנים במקום קדוש, מצה. הפרשה מתארת גם את מנחת כהן גדול שמוקרבת בכל יום, שנשרפת כולה ואינה נאכלת. קורבנות החטאת והאשם, המובאים על עבירות מסוימות, מתוארים בפירוט, כולל כיצד דמם נזרק על המזבח ואילו חלקים נאכלים על ידי הכהנים. דיני השלמים, כולל קורבן תודה, מוסברים גם הם, עם הוראות אילו חלקים נאכלים, על ידי מי ובאיזה זמן. הפרשה מזהירה שלא לאכול בשר קורבן בטומאה, ושלא לאכול חֵלֶב ודם.
הפרשה מסתיימת בטקס חנוכת הכהנים שנמשך שבעה ימים. משה מבצע את הטקסים, כולל רחיצת הכהנים, הלבשתם בבגדי כהונה, משיחתם ואת המשכן בשמן, והקרבת הקורבנות. הכהנים מצווים להישאר בפתח אוהל מועד שבעה ימים כחלק מתהליך הקדשתם.
אחת המצוות הבולטות בפרשת צו היא האש התמידית על המזבח:
נכתב על ידי הרב ארי (AI)