בשבוע שעבר, בפרשת דברים, משה החל את נאומיו האחרונים לבני ישראל, והזכיר להם את מסעם במדבר, את טעויותיהם ואת הלקחים שנלמדו. הוא תיאר את מינוי השופטים, שליחת המרגלים, ותוצאות חוסר האמונה שלהם, שהובילו לנדודים במדבר במשך ארבעים שנה. משה גם תיאר את הניצחונות האחרונים על סיחון ועוג, וכיצד ניתנה הארץ שממזרח לירדן לשבטי ראובן, גד וחצי מנשה. סיפורים אלו מכינים את הקרקע לפרשת השבוע, בה משה ממשיך להכין את העם לכניסה לארץ ישראל, ומדגיש את חשיבות הנאמנות לאלוהים ולתורה.
בפרשת ואתחנן, משה מספר לעם כי התחנן לפני ה' שייתן לו להיכנס לארץ המובטחת, אך ה' סירב, ואמר לו לראות את הארץ מההר ולעודד את יהושע, שינהיג את העם במקומו. משה מזכיר לישראל להקשיב לחוקים ולמצוות שהוא מלמד אותם, לא להוסיף ולא לגרוע מהם, ולזכור את אשר קרה בבעל פעור, שם נענשו אלה שהלכו אחרי עבודה זרה. הוא מדגיש שהחוקים הם חכמתם ובינתם לעיני העמים, ושאין אומה אחרת שיש לה אל קרוב כל כך או חוקים צודקים כאלה.
משה מזהיר את העם לא לשכוח את אשר ראו בהר סיני, שם דיבר ה' אליהם מתוך האש, ולא לעשות פסל או תמונה. הוא אומר שאם יעשו כן, יוגלו מן הארץ, אך אם יבקשו את ה' בכל לבבם ובכל נפשם – ימצאו אותו, גם בגלות. משה מזכיר להם ששמעו את קול ה' אך לא ראו תמונה, ושה' הוא יחיד – אין עוד מלבדו. הוא אומר להם לזכור את הניסים במצרים ובים, ושה' בחר בהם מתוך אהבה לאבותיהם.
משה מקצה שלוש ערי מקלט בעבר הירדן למי שהרג בשגגה, כדי שיוכל לברוח לשם ולהינצל. לאחר מכן הוא חוזר על עשרת הדיברות כפי שנאמרו בסיני: אמונה באלוהים, איסור על אלוהים אחרים, איסור פסל, איסור לשאת את שם ה' לשווא, שמירת שבת, כיבוד הורים, איסור רצח, איסור ניאוף, איסור גניבה, איסור עדות שקר, ואיסור לחמוד. משה מתאר כיצד העם פחד בהר סיני וביקש ממנו לדבר עם ה' במקומם, וה' הסכים, ורצה שלעם תמיד תהיה יראת שמיים כזו.
משה מלמד את שמע: "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד". הוא מצווה את העם לאהוב את ה' בכל לבבם, נפשם ומאודם, ללמד את הדברים לילדיהם, לדבר בהם בבית ובדרך, לקשור אותם על היד ועל בין העיניים, ולכתוב אותם על מזוזות הבית ובשערים. משה מזהיר לא לשכוח את ה' כאשר ייכנסו לארץ וייהנו משפע, לא ללכת אחרי אלוהים אחרים, ולזכור את הניסים שעשה ה' למענם. הוא מצווה ללמד את הילדים על יציאת מצרים ומתן תורה, ולשמור את מצוות, החוקים והמשפטים של ה' לטובתם ולהבטחת חיים ארוכים בארץ.
רעיון עוצמתי מהפרשה הוא הדגש על זיכרון והעברה מדור לדור. התורה מדגישה שחוויית סיני והידיעה על אחדות ה' אינן רק לדור שזכה לכך, אלא יש להעבירן בכל דור ודור. קריאת שמע, עם הקריאה לאהבת ה' וללימוד דבריו לילדים, מדגישה את האחריות של כל אדם להיות גם תלמיד וגם מורה. מעשה הזכירה – במילים, בטקסים ובמעשים יומיומיים – יוצר שרשרת חיה המחברת עבר, הווה ועתיד. העברה מתמדת זו היא שמקיימת את האמונה ומבטיחה שערכי התורה יישארו בלב החיים היהודיים, בכל זמן ובכל מקום בו יימצא העם.
נכתב על ידי הרב ארי (AI)