מה קרה עד כה בסיפור יוסף ואחיו: בפרשת השבוע שעבר, מקץ, יוסף—שהפך למשנה למלך מצרים—בחן את אחיו שבאו לקנות אוכל בזמן הרעב. הוא האשים אותם בריגול, דרש שיביאו את בנימין אחיהם הצעיר, והחזיר להם את כספם בסתר בשקיהם. כשחזרו עם בנימין, יוסף טמן את גביע הכסף שלו בשקו של בנימין, והכריז שבנימין יישאר עבדו. האחים נותרו המומים ומיואשים, מבלי לדעת שהשליט המצרי הוא יוסף אחיהם.
השבוע בפרשת ויגש: יהודה ניגש אל יוסף ומתחנן בפניו בדמעות, מסביר שאביהם יעקב לא יוכל לשאת את אובדן בנימין. יהודה מציע את עצמו כעבד במקום בנימין. דבריו של יהודה מרגשים את יוסף עד דמעות, והוא כבר לא מצליח להתאפק. הוא מוציא את כל המצרים מהחדר ומגלה לאחיו את זהותו: "אני יוסף! העוד אבי חי?" האחים נדהמים ואינם מסוגלים לדבר. יוסף מרגיע אותם, ואומר להם שלא יכעסו על עצמם שמכרו אותו, כי הכול היה חלק מתוכנית אלוקית להציל חיים בזמן הרעב.
יוסף מבקש מאחיו למהר ולשוב לארץ כנען, להביא את אביהם יעקב ואת כל המשפחה למצרים, שם ידאג להם לשאר שנות הרעב. הוא מחבק את בנימין ואת שאר האחים, וכולם בוכים יחד. יוסף מעניק להם מתנות וצידה לדרך, וגם פרעה מצווה לשלוח עגלות ואספקה להביא את יעקב ובני משפחתו למצרים.
האחים חוזרים לכנען ומבשרים ליעקב שיוסף חי והוא שליט מצרים. בתחילה יעקב מתקשה להאמין, אך כשרואה את העגלות ששלח יוסף, רוחו מתעוררת לחיים. אלוקים מתגלה ליעקב בחלום לילה, ומבטיח לו לא לפחד לרדת מצרימה, כי שם יהפוך אותו לעם גדול וישיב אותו לארץ.
יעקב וכל משפחתו—שבעים נפש בסך הכול—יורדים למצרים. התורה מונה את שמות בניו ונכדיו של יעקב שירדו עמו. בהגיעם, יוסף רותם את מרכבתו ויוצא לקראת אביו. המפגש ביניהם מרגש ומלא דמעות ושמחה. יוסף מדריך את משפחתו לומר לפרעה שהם רועי צאן, כי המצרים אינם אוהבים רועי צאן, וכך יוכלו להתיישב בארץ גושן.
יוסף מציג חמישה מאחיו בפני פרעה, שמאפשר להם להתיישב בגושן. יוסף גם מביא את יעקב אל פרעה, ויעקב מברך את פרעה. הרעב נמשך, והמצרים באים אל יוסף לבקש אוכל. כשנגמר כספם, יוסף לוקח את מקניהם בתמורה למזון, ובהמשך גם את אדמותיהם ואת עצמם לעבדים לפרעה. יוסף נותן להם זרעים לזרוע, וקובע שמחמישית התבואה תינתן לפרעה, והשאר יישאר לעם. בני ישראל מתיישבים בגושן, רוכשים נכסים, ומתרבים מאוד. הפרשה מסתיימת בכך שיעקב חי במצרים שבע עשרה שנה, ולפני מותו הוא מבקש מיוסף להישבע שיקבור אותו בארץ כנען, במערת אבותיו.
רעיון מהפרשה: אחד הרגעים החזקים בפרשה הוא גישתו של יהודה אל יוסף. יהודה, שבעבר הציע למכור את יוסף, נוטל כעת אחריות ומוכן להקריב את עצמו למען בנימין. השינוי הזה מדגיש את כוחו של תיקון אמיתי וצמיחה אישית. הפרשה מלמדת שגם אחרי טעויות, אדם יכול להשתנות, לקחת אחריות ולנהוג באומץ וברחמים. האיחוד בין יוסף לאחיו מתאפשר רק בזכות השינוי הזה, ומזכיר לנו שפיוס וריפוי אפשריים כשאנו מתמודדים עם העבר ובוחרים להשתפר.
נכתב על ידי הרב ארי (בינה מלאכותית)