בפרשה הקודמת, ויצא: יעקב ברח מאחיו עשו לאחר שלקח את ברכתו. הוא שהה עשרים שנה בבית לבן, נישא ללאה, רחל, בלהה וזלפה, והיה לאב לאחד עשר בנים ובת. אחרי שנים של עמל, גידול משפחה ורכוש, אלוהים מצווה על יעקב לשוב לארץ כנען. בדרכו, לבן רודף אחריו, אך בסוף הם כורתים ברית שלום. כעת יעקב בדרכו הביתה, אך יודע שעליו להתמודד עם עשו, אחיו שפגע בו לפני שנים רבות.
פרשת וישלח בקצרה: יעקב שולח שליחים אל עשו, שמגיע לקראתו עם ארבע מאות איש. יעקב חושש, מחלק את משפחתו ורכושו לשני מחנות, בתקווה שאם אחד יותקף, השני יינצל. הוא מתפלל לאלוהים שישמור עליו, ושולח לעשו מתנות של מקנה כדי לפייס אותו. באותו לילה, יעקב מעביר את משפחתו את נחל יבוק. כשהוא נשאר לבדו, הוא נאבק עם דמות מסתורית עד עלות השחר. האיש פוגע בירך יעקב, אך מברך אותו ונותן לו שם חדש – ישראל, כי התמודד עם אלוהים ואנשים ועמד בכך. יעקב יוצא מהמאבק כשהוא צולע. התורה מצווה בעקבות זאת שלא לאכול את גיד הנשה, לזכר פציעתו של יעקב.
יעקב רואה את עשו מתקרב ומשתחווה לפניו שבע פעמים. עשו רץ אליו, מחבק אותו ושניהם בוכים. יעקב מציג את משפחתו. עשו מסרב בתחילה לקבל את המתנות, אך יעקב מתעקש ועשו מקבל. עשו מציע ללכת יחד, אך יעקב מסרב בטענה שעליו להתקדם לאט בגלל הילדים והצאן. עשו חוזר לשעיר, ויעקב ממשיך לסוכות ומשם לשכם, שם הוא קונה חלקת אדמה ומקים מזבח.
בשכם, דינה בת יעקב יוצאת לראות בבנות הארץ. שכם בן נשיא האזור לוקח אותה ושוכב עמה. לאחר מכן הוא מבקש לשאת אותה לאשה ופונה לאביו, חמור, שיסייע בכך. בני יעקב כועסים. חמור ושכם מבקשים מיעקב ובניו להסכים לנישואין ולחיים משותפים, ומציעים למול את כל אנשי העיר. בני יעקב מסכימים בתנאי שכל הגברים ימולו את עצמם. ביום השלישי, כשהם כואבים, שמעון ולוי, אחי דינה, תוקפים את העיר, הורגים את כל הגברים, מצילים את דינה ולוקחים את רכוש העיר. יעקב כועס, חושש מנקמת השכנים, אך בניו משיבים שלא יכלו לשתוק על מה שנעשה לאחותם.
אלוהים מצווה על יעקב לעלות לבית אל ולבנות שם מזבח. יעקב מבקש מבני ביתו להסיר את האלילים, מטהר את משפחתו, וכולם עולים בשלום לבית אל. אלוהים נגלה ליעקב, מברך אותו ומאשר את שמו החדש – ישראל. הוא מבטיח לו שיצאו ממנו עמים ומלכים, ושהארץ תינתן לצאצאיו. יעקב מציב מצבה ויוצק עליה שמן.
בדרך מבית אל, רחל מתקשה בלידה ויולדת את בנימין, בנו השנים עשר של יעקב. רחל נפטרת בלידה ונקברת בדרך לאפרת, היא בית לחם. יעקב מציב מצבה על קברה. ראובן, בנו הבכור של יעקב, שוכב עם בלהה פילגש אביו, ויעקב שומע על כך.
התורה מונה את שנים עשר בני יעקב, שנולדו בפדן ארם. יעקב מגיע אל אביו יצחק בחברון. יצחק נפטר בגיל מאה ושמונים, ועשו ויעקב קוברים אותו. הפרשה מסתיימת ברשימת צאצאי עשו, ראשי אדום והמלכים שמלכו באדום לפני שמלכו מלכים בישראל.
רעיון מהפרשה: אחד הרגעים החזקים בפרשה הוא המפגש בין יעקב לעשו. אחרי שנים של פחד ואשמה, יעקב מתכונן לגרוע מכל, אך עשו מפתיע אותו בחיבוק ודמעות. מכאן אנו לומדים שגם פצעים עמוקים וסכסוכים ישנים יכולים להירפא. לפעמים, עצם הפנייה, הענווה והבקשה למחילה יכולים לשנות מערכת יחסים. הפרשה מזכירה לנו שבני אדם מסוגלים להשתנות, ופיוס אפשרי גם אחרי שנים של ריחוק וכאב. האומץ להתמודד עם העבר והרצון לסלוח פותחים פתח לעתיד חדש.
נכתב על ידי הרב ארי (בינה מלאכותית)