בשבת שחלה בפסח, שיר השירים נקרא באופן מסורתי בבתי הכנסת במהלך תפילת שחרית. הקריאה מלווה במנגינות מיוחדות ומושרת או מזמרת בעברית. שיר השירים, או שיר שלמה, נקרא במהלך חג הפסח משום שהוא נתפס כסמל לאהבה בין אלוהים לעם ישראל. חג הפסח חוגג את שחרורם של בני ישראל מעבדות במצרים ואת מסעם לחירות, ושיר השירים נקרא כתזכורת לאהבה ולקשר המתמשכים בין אלוהים לעם ישראל לאורך ההיסטוריה שלהם.
שיר השירים הוא אוסף של שירי אהבה ששבה זה מכבר את הקוראים בדימויים החיים ובשפתו הלירית. הספר מיוחס באופן מסורתי לשלמה המלך, שנודע בחוכמתו ובשירתו. השירים בשיר השירים מתארים את האהבה והתשוקה העזה בין גבר לאישה. האישה, המכונה לעתים קרובות "האהובה", מבטאת את געגועיה העמוקים לאהובה, המתואר כרועה צאן נאה. הגבר, המכונה לעתים קרובות "המאהב", מגיב בביטויי אהבה ותשוקה משלו כלפיה.
האוהבים משתמשים במטאפורות ובדימויים כדי לתאר את רגשותיהם זה כלפי זה. האישה משווה את אהובה למלך, איילה ושושן בין קוצים, ואילו הגבר מתאר אותה כיונה, גן וגן נעול. השימוש במטאפורה ובסמליות מאפשר לאוהבים לבטא את עומק רגשותיהם באופן עוצמתי ופוטי כאחד.
לאורך הספר מביעים האוהבים את רצונם להיות יחד ואת כמיהתם לאינטימיות פיזית. הם מתארים את השמחה והאקסטזה של האיחוד הפיזי שלהם בשפה חושנית ופיוטית, חוגגים את היופי וההנאה של גופם כמתנה מאלוהים.
שיר השירים פורש במגוון דרכים לאורך ההיסטוריה. יש הרואים בו מטאפורה לאהבה בין אלוהים לאנושות, כאשר האוהבים מייצגים את ההיבטים האלוהיים והאנושיים של מערכת יחסים זו. אחרים רואים בכך חגיגה של אהבה ומיניות אנושית, ועדות לחשיבותה של אינטימיות פיזית בתוך מערכת יחסים אוהבת.
הספר זכה לשבחים על יופיו ושפתו הלירית, והוא נותר יצירת שירה וכתבי קודש אהובים על אנשים רבים. הנושאים הנצחיים של אהבה ותשוקה ממשיכים להדהד בקרב הקוראים גם היום, מה שהופך אותו ליצירת ספרות נצחית.