לאחר חציית ים סוף, בני ישראל מביטים לאחור ורואים כיצד המצרים הרודפים נסחפו על ידי הגלים. לבסוף הם הבינו שהם שוחררו, הם פרצו באופן ספונטני בשירה, והלחינו את מה שידוע כשירת הים, או שירת משה. המזמור מביע שמחה והודיה על ישועת ה' ומגולל את האירועים המופלאים של חציית הים והשמדת הצבא המצרי הרודף.
שירת הים נאמרת באופן מסורתי מדי יום בתפילת שחרית יהודית, אך היא מקבלת דגש מיוחד ביום השביעי של פסח, המציין את חציית ים סוף על ידי בני ישראל. היא נאמרת גם במהלך חגים יהודיים אחרים ואירועים מיוחדים, כגון שבת, ונחשבת לחלק חשוב מהליטורגיה והמסורת היהודית.
שירת הים היא קטע פיוטי ועוצמתי, והוא הולחן ונכלל בליטורגיות ובתפילות בקהילות יהודיות ברחבי העולם. הנושאים של גאולה, גאולה ואמונה באלוהים ממשיכים להדהד בקרב היהודים גם היום ומשמשים תזכורת לאירועים המופלאים שהובילו לחירותם ולתחילת דרכם כעם.