בס"ד
מאיפה משה למד את העניין של להרים את ידיו למרום כדי לנצח את עמלק, מהפסוקים משמע שהוא תיכנן את זה מלכתחילה וצריך ולהבין מה העניין, ועוד מה זה הביטוי הזה, ויהי ידיו אמונה, צריך להיות כתוב ויהי ידיו גורמות אמונה
אבל כפי שראיתי בעלון ניצוץ אחד של הרב דניאל אלתר שליט"א, בדווקא אותם ידיים הפועלות והעסקניות , בזה העולם, אדם יכול לטעות ולומר 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'
לכן דווקא שם צריך לחדד ולהחדיר את האמונה
(שזה דרך אגב אחד מהביאורים על למה נוטלים דווקא את הידיים, הגמרא עונה שעסקניות הם, פשוטם של דברים שקרובות להתלכלך ולהיטמא, ע"פ דברים אלו אפשר ללמוד רובד עמוק יותר בדברי חז"ל, שעסקניות הם ולכן יכולות להיטמא במחשבה של כוחי ועוצם ידי, ולכן תיקנו בדווקא לפני אכילת לחם שיש שם עשרה מלאכות שעושה האדם, שיזכור היטב שכל מה שעשה, זה מכוחו של ה' ולא חלילה כוחו שלו)
ועכשיו גם מובן למה "וכי ידיו של משה עושות או שוברות מלחמה" אלא מתי שידיו של משה היו כלפי מעלה כביכול רמז בזה, אין כוחי ועוצם ידי, הכל מבורא עולם, ואז היו מתגברים, (וזה ויהי ידיו אמונה, הידיים שפועלות זה לא ממני, זה ה') אך שהיו למטה, משמע אין קישור ישיר בין פעולותי בידיים, לשמיים, אז יש כוחי ועוצם ידי, ואז עמלק היה מתגבר ומנצח, כי עמלק זה גימטריה, ספק, שיש כוחי ועוצם ידי, זה מראה על ספק באמונה שהכל ממנו, ואז חלילה מפסידים ונופלים, כי כמו שכתב רבינו בחיי בשער הביטחון, שמי שבוטח על משהו זולת ה' יתברך, הקב"ה משאיר אותו בידי מי שהוא בטח בו, ואז הוא נתון לפגעי הטבע והמזל(בין שלו, בין של אותו אחד שבוטח בו), אבל הבוטח בה', חסד יסובבנו!
ובאופן נפלא מצינו גם אצל אברהם אבינו את אותו יסוד, לאחר שניצח את המלכים, אברהם הכריז שאינו לוקח מאומה מהשלל, בגלל שכל הניצחון שלו במלחמת סדום אינו מכוחו וזכותו, אלא חסד ה'
ושהוא אומר את זה הוא משתמש בביטוי
"...הרימותי ידי אל ה'..."
ונראה בהחלט לקשר בסיעתא דישמיא, ולהגיד שאולי מפה משה רבינו למד את העניין הזה ורצה ללמד זאת את ישראל במלחמת עמלק, שהיא הייתה המעשה האקטיבי הראשון שלהם, כדי שלא יתבלבלו