הֲרֵינִי מְקַשֵּׁר עַצְמִי בָּאַמִירַת תִּקּוּן היסוד של הבן איש חי הקדוש לְרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, צדיק יסוד עולם נַּחַל נוֹבֵעַ מָקוֹר חָכְמָה, רַבֵּינוּ נַחְמָן בֵּן פֵיגֶא, זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, אָמֵן.
קוּם אוֹת הַקָּדוֹשׁ, וְקַח אוֹר הַחֵן מהָעֵינַיִם, וְהִזְדַּוֵּג עִם הַכַּלָּה יְפַת הָעֵינַיִם, קַח אוֹת הַבְּרִית אוֹת לְטוֹבָה, וְתֵן לְצִיּוֹן הַחֲבִיבָה, חֲמִשָּׁה חֲסָדִים הַנִּקְרָאִים מַּיִּין דּוּכְרִין שֶׁהֵם נִכְלָלִים בָךְ, עַלָיךְ כְּתִיב לֹֽא־יִגְרַ֥ע מִצַּדִּ֗יק עֵ֫ינָ֥יו וְאֶת־מְלָכִ֥ים לַכִּסֵּ֑א וַיֹּשִׁיבֵ֥ם לָ֝נֶ֗צַח וַיִּגְבָּֽהוּ׃
קוּם אֵבָר הַקָּדוֹשׁ, וְהִתְחַזֵּק בְּאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מֵחֶסֶד עֶלְיוֹן, וּבֹא אֶל בֵּיתְךָ נְקֻדַּת צִיּוֹן, וְתֵן בָּהּ זֶרַע קֹדֶשׁ הַנִּמְשָׁךְ מִן הַמֹּחַ סוֹד חָכְמָה לְהוֹצִיא נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת לָעוֹלָם, וְקוֹיֵ֤ יְהֹוָה֙ יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יָר֙וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ יֵלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ׃ כַּנְפֵ֣י י֭וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֝אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ:
קוּם אורח הַקָּדוֹשׁ וברך את השושנה העליונה, כוס ישועות תשא כוס של ברכה, טֽוֹב־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ יברך ויבורך, יְצַ֨ו יְהֹוָ֤ה אִתְּךָ֙ אֶת־הַבְּרָכָ֔ה בַּאֲסָמֶ֕יךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֑ךָ, בָּרוּךְ אַתָּה תן בְּרָכָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ, בְּאֹֽרַח־ז֥וּ אֲהַלֵּ֑ךְ אֹרַח חיים, אֹרַח מישור, אֹרַח לצדיק מישרים, וְאֹ֣רַח צַ֭דִּיקִים כְּא֣וֹר נֹ֑גַהּ הוֹלֵ֥ךְ וָ֝א֗וֹר עַד־נְכ֥וֹן הַיּֽוֹם׃
קוּם ברית הַקָּדוֹשׁ והתחזק בשלשים ושתים נתיבות ועשרה מאמרות, ואז דיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין, זַ֭רְעוֹ לְעוֹלָ֣ם יִהְיֶ֑ה, גִּבּ֣וֹר בָּ֭אָרֶץ יִהְיֶ֣ה זַרְע֑וֹ, כֻּלֹּ֖ה זֶ֣רַע אֱמֶ֑ת:
קוּם גואל הַקָּדוֹשׁ וגאל את הבנים השובבים, כִּ֥י לְךָ֛ מִשְׁפַּ֥ט הַגְּאֻלָּ֖ה לִקְנֽוֹת, קוּם קרא לִשְׁבוּיִם֙ דְּר֔וֹר וְלַאֲסוּרִ֖ים פְּקַח־קֽוֹחַ, אמור לַֽאֲסוּרִים֙ צֵ֔אוּ לַאֲשֶׁ֥ר בַּחֹ֖שֶׁךְ הִגָּל֑וּ, כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה גַּם־שְׁבִ֤י גִבּוֹר֙ יֻקָּ֔ח וּמַלְק֥וֹחַ עָרִ֖יץ יִמָּלֵ֑ט וְאֶת־יְרִיבֵךְ֙ אָנֹכִ֣י אָרִ֔יב וְאֶת־בָּנַ֖יִךְ אָנֹכִ֥י אוֹשִֽׁיעַ׃ שְׂאִֽי־סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ חַי־אָ֣נִי נְאֻם־יְהֹוָ֗ה כִּ֤י כֻלָּם֙ כָּעֲדִ֣י תִלְבָּ֔שִׁי וּֽתְקַשְּׁרִ֖ים כַּכַּלָּֽה׃
קוּם גואל הַקָּדוֹשׁ וְהַצִּיל גָז֖וּל מִיַּ֣ד עוֹשֵׁ֑ק. כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֲשׁוּקִ֛ים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל וּבְנֵי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו וְכׇל־שֹֽׁבֵיהֶם֙ הֶחֱזִ֣יקוּ בָ֔ם מֵאֲנ֖וּ שַׁלְּחָֽם׃ גֹּאֲלָ֣ם ׀ חָזָ֗ק יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שְׁמ֔וֹ רִ֥יב יָרִ֖יב אֶת־רִיבָ֑ם, וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע (ר״ת גו״ף) בְּיַֽעֲקֹ֑ב, וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם, ויָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּואִים מעליהם וְהַלְבֵּשׁ אותם מַחֲלָצוֹת, וְיִקוים בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃ גואל. גואל. גואל. אתה הגואל ולך הגאולה קנה לך, וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן. כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹתֵיכֶ֑ם:
ויהא רעוא שיתוקן פגם חטא הַמַחֲשָׁבָה ויתוקנו מיין דוכרין דאבא ומיין נוקבין דאימא שהם ארבעים ושתיים זווגין ויעלו למקומם העליון. ויהא רעוא שיתוקן פגם חטא המעשה, ויתוקנו חמשה חסדים וחמשה גבורות שהם מיין דוכרין ומיין נוקבין שהם סוד ארבעה ושמונים אותיות שיש בהוי״ה במלוי ע״ב ובהוי״ה במלוי העולה ס״ג, ובהוי״ה במלוי העולה מ״ה ויעלו למקומם הקדוש, וגם הם ימשכו בהויה דמלוי העולה ב״ן אשר במלכות, וגם יתוקנו עוד ארבעה ושמונים אותיות שיש באחד ועשרים שמות אהי״ה ויעלו למקומם הקדוש, וימשכו אחד ועשרים אהי״ה שהם מספר אמת מן זעיר אנפין הנקרא אמת אל הכלה הַמַּלְכוּת ואז יהיה כֻּלו זֶ֣רַע אֱמֶ֑ת, וגם יתוקן זווג עליון שבפה שהם חיך וגרון, ויתוקנו ארבע אותיות אחה״ע שהם מספר ארבעה ושמונים והם סוד מיין נוקבין שבגרון ויעלו למקומם העליון הקדוש:
קוּם דג הַקָּדוֹשׁ והאר באורות המוחין ומלבושיהם אשר מתקבצים כולם בך, כי בך מתגלים האורות המכוסים וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ, ארץ העליונה שושנה רעננה:
קוּם הבל הַקָּדוֹשׁ והאר אל הכלה האהובה והחביבה אתה צדיק תן צדקה אל הכלה הנקראת צדק ותהיה צדקה לכן יאמר יש מפזר ונוסף עוד כי נגדלים החסדים ומתרבה אורם לאין קץ:
קוּם וא״ו הַקָּדוֹשׁ ותתגלה העטרה שבך שהיא יו״ד עטרה בראש צדיק, ואז יתגלו י״ו אורות שהם שמונה חסדים שבשליש תפארת העליון המכוסה, ושמונה אורות גבורות שנמתקו עמהם, והם אותיות י״ו של יוסף, ועם שבעים אורות החסדים המגולים ושבעים אורות הגבורות שנמתקו עמהם שהם מספר שתי אותיות ס״ף ישתלם יוסף הוא הצדיק הוא השליט על הארץ הוא המשביר כְּדִכְתִיב וְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל־הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר:
קוּם זיו הַקָּדוֹשׁ והאר אל יסוד הכלה הנקרא ציון. ותן לה את שלשה שמות הוי״ה במלוי ההי״ן העולה מספר ב״ן שהם בסוד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, זיו הַקָּדוֹשׁ יפה אתה, יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה, האר להכלה היפה, כלה שעיניה יפות, כי הַמַּלְכוּת שלך היא, היא לך ואתה לה, לך אוהבת לך חומדת לך שוקקת לך מתאוה, יהא רעוא דלא תזוז מנה לעלמין ותתחברון כחדא, בדחילו ורחימו, ורחימו ודחילו ביחודא שלים אמן.
קוּם חי הַקָּדוֹשׁ והתחזק בשרשך הדעת ותהיה תמיד אבר חי, רב עוד יוסף בני חי, חי אתה חי שמך, חי חי יקראו לך, קוּם חי הַקָּדוֹשׁ וקבל שבעים ושתיים אותיות טיפת החסד שהם ח״י שמות הוי״ה כנגד ח״י חוליות שבשדרה, ותעלה בסוד ע״ב שֶׁהוּא חסד, אתה חי ותמיד חי לֵא֗וֹר בְּא֣וֹר הַחַיִּֽים, כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים, אז תתחבר כה לחי, וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י אדוננו מקור חכמה וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃
קוּם טוב הַקָּדוֹשׁ והחזק בגביע הוא גביע הכסף שֶׁהוּא חמש פעמים טוב, והשקה והשפיע את הכלה הכלולה, ומשם תשפיע לנו ברכות טוב בחסד וברחמים, נשבעה מטוב ביתך וטוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו טוב ומטיב לכל רב טובך:
קוּם יסוד הַקָּדוֹשׁ והתחזק באורות וחסדים גדולים ויתגלה. הכלי השלישי הפנימי הנקרא קודש קדשים צדיק יסוד עולם קוּם יסד ציון, כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹיְבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּרְד֗וּ כׇּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן. צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה׃
קוּם יוסף הַקָּדוֹשׁ והתחזק בשלשה חסדים ושלוש גבורות אשר הם ששה שמות הוי״ה בשתי בחינות המכוסה והמגולה, ויתמתקו שלוש הגבורות בשלשה החסדים ותכרת הערלה ותתבטל אחיזתה ויתקיים המקח שֶׁהוּא התפשטות החסד בזעיר אנפין, ותחזור האונאה למקומה כי בשתות קנה ומחזיר אונאה, וְהָֽאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּֽרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וַיְהִ֤י יְהֹוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ, וַיְלַקֵּ֣ט יוֹסֵ֗ף אֶת־כׇּל־הַכֶּ֙סֶף֙, וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר, בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן:
קוּם כפתור הַקָּדוֹשׁ והתחזק בשלש טיפות אורות הנמשכים ממוח העליון, אשר ירדו למטה בגניזו דרך חוט השדרה ואטמרו גו נביאי קשוט בסוד תרין ביעי דכורא. קוּם התגלה והכנס בנקודת ציון שבמלכות ותכניס שם שלוש טיפות אורות אלו והם הם האבות העליונים אשר הם שורש לתחתונים:
קוּם לולב הַקָּדוֹשׁ וקבל מתוספת האור הנמשך מחיים העליונים הנוסף בעמודא דאמצעיתא, אתה חיים קבל מחיים כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים, ותהיה חי תמיד בסוד חי העולמים:
קוּם משכיל הַקָּדוֹשׁ ואריק ברכאן מרישא עלאה וכל שייפי גופא כולהו אתקנן לארקא בך ברכאן אנת הוא דנטיל כולא ואחסין כולא כחדא, וכל ברכאן בך שריין, אורח חיים למעלה למשכיל אנת משכיל תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל, וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכׇל־דְּרָכָיו מַשְׂכִּ֑יל:
קוּם משביר הַקָּדוֹשׁ ואחסין לך ארעא קדישא דאיהי מלכותא קדישא, ואריק עלה ברכאן בכל יומא והב לה תפנוקין ועידונין בנגידו עלאה דנגיד עלה, אנת הוא צדיק יסודא דעלמא, הא תיאבותא דמטרוניתא לאדבקא בך מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. קוּם ואתער חביבו ורחימו למטרוניתא לאתקשרא כחדא, וּ֝בְרָכָ֗ה לְרֹ֣אשׁ מַשְׁבִּֽיר, וְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט על הארץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר:
קוּם נח הַקָּדוֹשׁ ומשוך אור מן ח״י חוליות שבשדרה, אנת הוא איש חי, אנת הוא צדיק חי עלמין, אנת הוא רב פעלים מארי דכל עובדין וכל חיילין עלאין בגין דכולהו נפקין מינך, אנת הוא אות בכל חיילין דידך אנת רשים ורב מכולא, נֹ֔חַ נֹ֗חַ, נֹחַ לעילא נֹחַ לתתא, אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים צַדִּיק לעילא צַדִּיק לתתא, נֹ֔חַ נֹ֗חַ, תִמְצָא־חֵ֥ן וְשֵֽׂכֶל־ט֑וֹב, קח אתך אַיֶּ֥לֶת אֲהָבִ֗ים וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן, תְּשֻׁא֕וֹת חֵ֥ן חֵ֖ן לָֽהּ:
קוּם סוד הַקָּדוֹשׁ ואנגיד טפין קדישין ממוחא עילאה קוּם ובסם למטרוניתא דכל תיאבותא דמלכא במטרוניתא בך הוי ובך עייל למטרוניתא לאתר דאקרי ציון, דהתם הוא אתר כסותא דנוקבא כבית רחם לאיתתא, סוד הַקָּדוֹשׁ צדיק אתה, ס֣וֹד יְ֭הֹוָה לִירֵאָ֑יו וּ֝בְרִית֗וֹ לְהוֹדִיעָֽם׃
קוּם עוף הַקָּדוֹשׁ והתחבר עם מטרוניתא קדישא אנת הוא עופא קדישא דאית בך מאה וחמשין ושית אורות קוּם ואנהיר למטרוניתא בחביבו ורחימו מאלין נהורין דאית גבך, וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ נפיש חיי סגי ומסגי:
קוּם פועל הַקָּדוֹשׁ וכתוש כתישין ואפיק מכל אינון שייפין עלאין דאינון זיתין קדישין משח רבו בתיאבותא שלים לגבי מטרוניתא ואמשיך לה ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא, ובדא איהי בלולה בשמן כתית לאתהנאה ולאתזנא מניה, אתה פועל הקדוש, פֹּעֵ֥ל יְ֝שׁוּע֗וֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ. הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶק, שמחנו בפעליך פעולת צדיק לחיים:
קוּם צַדִּיק הַקָּדוֹשׁ ורוץ בההוא מגדל עוז דהא קרא כְּתִיב מִגְדַּל־עֹ֭ז שֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה בּֽוֹ־יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב׃ הא רעותא בההוא מגדל תדיר, ונשגב ההוא מגדל דלא ינפול לעלמין, וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִֽחְיֶֽה, זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה, וּבְּ֭רָכוֹת לְרֹ֣אשׁ צַדִּ֑יק, צַדִּיק צַדִּיק הדרן עלך:
והדרך עלן, דעתן עלך ודעתך עלן לא נתנשי מנך ולא תתנשי מנן לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי:
קוּם צֶמַח הַקָּדוֹשׁ וטול לך נחלין ומבועין ונהרין אנת הוא מקורא דכולא, אנת הוא נטיל כולא, אנת הוא ברא דדמי לאבוי ואתרשים ביה, אנת הוא עושה פרי אשר זרעו בו על הארץ, דא ארעא קדישא מלכותא קדישא, אנת הוא צֶמַח צַדִּיק, יהא רעוא דינהיר בך מצחא דעתיקא קדישא, אנת הוא צֶמַח. קוּם הרווה את הארץ והולידה והצמיחה, אנת הוא צֶמַח הצמיח לדוד צֶמַח צדקה, וחיש יבוא אִישׁ צַדִּיק צֶ֤מַח שְׁמוֹ֙ וּמִתַּחְתָּ֣יו יִצְמָ֔ח בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב אָמֵן:
קוּם צנור הַקָּדוֹשׁ וקבל אור מרצון העליון, ויתגבר צנור הימיני הַקָּדוֹשׁ על צנור השמאלי, ואז יקרא טוב וְיִהְיֶה רַב־טוּב֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל, צנור צנור, אנת צנור ואנת רצון, הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן, וּ֝בִרְצוֹנְךָ֗ תָּר֥וּם קַרְנֵֽינוּ. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃
קוּם קנאי הַקָּדוֹשׁ ולבש קנאה כי כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת קִנֵּ֧אתִי לִירוּשָׁלַ֛͏ִם וּלְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֥ה גְדוֹלָֽה, יְהֹוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר׃ וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַקְּנָאֹ֑ת, לזמר עריצים ולהכרית החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה, לְמַרְבֵּ֨ה הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ קוּם וקנא קנאת בית יִשְׂרָאֵל בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב וְיוֹסֵ֣ף, הרב כבסנו מעונינו, ומחטאתינו טהרינו, תחטאינו באזוב ונטהר תכבסנו ומשלג נלבין, ויקוים בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם, וְאוֹמֵר מִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה. מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל:
קוּם רוכל הַקָּדוֹשׁ וקשט את הכלה העליונה, ואת עדיה תלבשנה עדיה זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף, ומלבושה שֵׁ֤שׁ וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה, תן צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ, ורביד על גרונה, תן נזם על אפה ועגילים על אזנה, ועטרת תפארת בראשה, אִ֣ישׁ אֱ֭מוּנוֹת רַב־בְּרָכ֑וֹת, יְהִֽי־מְקוֹרְךָ֥ בָר֑וּךְ וּ֝שְׂמַ֗ח מֵאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶֽךָ׃ קוּם והתמלא ברכות להנִ֥יחַ בְּרָכָ֖ה אֶל־בֵּיתֶֽךָ, וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכׇּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל, וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ, אָכ֨וֹל וְשָׂב֤וֹעַ וְהוֹתֵר֙, צַדִּ֗יק אֹ֭כֵֽל לְשֹׂ֣בַע נַפְשׁ֑וֹ, מִפְּרִ֥י מַ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ. תַּשְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה, שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ, ואנחנו עבדיך נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ. שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ, ונרננה ונשמחה בכל ימינו:
קוּם שבט הַקָּדוֹשׁ והזדווג עם הכלה העליונה שלום אתה ברוך אתה טוב אתה, שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, וְהֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן, באהבה וחיבה, אתה שבט זֹרֵעַ צְדָקָה, זרע קודש מצבתה, שבט מישור אתה, צדיק וישר אתה, ק֭וּמָֽה עֶזְרָ֣תָה לָּ֑נוּ, קוּמָה לִמְנוּחָתֶךָ, קוּם התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, ויקויים בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִימֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם׃ וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל, וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל, לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה, וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙, הִנֵּ֣ה מַה־טּ֭וֹב וּמַה־נָּעִ֑ים שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם־יָֽחַד, וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה, סוככים בכנפיהם וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו, לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים, בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים:
קוּם תרנגול הַקָּדוֹשׁ וקרא לרחל וללאה. קוּם והאר עיני שניהם, יִ֭רְוְיֻן מִדֶּ֣שֶׁן בֵּיתֶ֑ךָ וְנַ֖חַל עֲדָנֶ֣יךָ תַשְׁקֵֽם׃ אתה טוב תִּפְתַּ֥ח יָ֝דְךָ֗ יִשְׂבְּע֥וּן טֽוֹב, אתה צדיק מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם, אִ֣ם לַבִּינָ֣ה תִקְרָ֑א לַ֝תְּבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלֶֽךָ, וְהָיָ֣ה ׀ הַנִּשְׁאָ֣ר בְּצִיּ֗וֹן וְהַנּוֹתָר֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם קָד֖וֹשׁ יֵאָ֣מֶר ל֑וֹ כׇּל־הַכָּת֥וּב לַחַיִּ֖ים בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
(לשון חכמים חלק שני פרק א' לבן איש חי)