חלקי הפרישות

פרק יד: חלקי הפרישות

חֶלְקֵי הַפְּרִישׁוּת הָרָאשִׁיִּים שְׁלֹשָׁה: כִּי הִנֵּה יֵשׁ פְּרִישׁוּת בַּהֲנָאוֹת, פְּרִישׁוּת בַּדִּינִים, פְּרִישׁוּת בַּמִּנְהָגִים.

הַפְּרִישׁוּת בַּהֲנָאוֹת, הוּא מָה שֶׁהִזְכַּרְנוּ בַּפֶּרֶק הַקּוֹדֵם, דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹּא לָקַחַת מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם אֶלָּא מָה שֶׁהַצֹּרֶךְ יַכְרִיחַ, וְדָבָר זֶה יַקִּיף עַל כָּל מָה שֶׁהוּא תַּעֲנוּג לְאֶחָד מִן הַחוּשִׁים, וְהַיְנוּ: בְּמַאֲכָלוֹת, בִּבְעִילוֹת, בְּמַלְבּוּשִׁים, בְּטִיּוּלִים, בִּשְׁמִיעוֹת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, רַק בְּיָמִים שֶׁהָעֹנֶג בָּהֶם מִצְוָה.

וְהַפְּרִישׁוּת בַּדִּינִים הוּא לְהַחְמִיר בָּהֶם תָּמִיד, לָחוּשׁ אֲפִלּוּ לְדִבְרֵי יָחִיד בְּמַחְלֹקֶת אִם טַעְמוֹ נִרְאֶה, אֲפִלּוּ שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ וּבִתְנַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה חֻמְרוֹ קֻלּוֹ.

וּלְהַחְמִיר בִּסְפֵקוֹת אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לְהָקֵל בָּהֶם. וּכְבָר בֵּאֲרוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל מַאֲמַר יְחֶזְקֵאל (חולין לז): הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה, שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם, וְלֹא אָכַלְתִּי מִבְּשַׂר כּוֹס כּוֹס. וְהִנֵּה כָּל זֶה מֻתָּר הוּא מִן הַדִּין וַדַּאי, אֶלָּא אִיהוּ דְּאַחְמִיר אַנַּפְשֵׁהּ.

וּכְבָר זָכַרְתִּי לְמַעְלָה שֶׁאֵין לִלְמֹד מִמָּה שֶׁהֻתַּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, לַפְּרוּשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְהַרְחִיק מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ וּמִן הַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה. וְכֵן אָמַר מַר עוּקְבָא (שם קה): אֲנָא בְּהַאי מִלְּתָא חַלָּא בַּר חַמְרָא לְגַבֵּי אַבָּא, דְּאִילּוּ אַבָּא כַּד אָכַל בִּשְׂרָא הָאִדָּנָא, לָא הֲוָה אָכֵל גְּבִינָה עַד לִמְחַר כִּי הַשְׁתָּא, וַאֲנָא בְּהַאי סְעוּדְתָא לָא אֲכֵילְנָא בִּסְעוּדְתָא אַחֲרִיתִי אֲכֵילְנָא. וּבְוַדַּאי שֶׁאֵין פְּסַק הַהֲלָכָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָבִיו עוֹשֶׂה, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה מַר עוּקְבָא עוֹשֶׂה נֶגֶד זֶה, אֶלָּא שֶׁאָבִיו מַחְמִיר הָיָה בִּפְרִישׁוּתוֹ וּלְכָךְ הָיָה מַר עוּקְבָא קוֹרֵא עַצְמוֹ חַלָּא בַּר חַמְרָא לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה פָּרוּשׁ כָּל כָּךְ כָּמוֹהוּ.

וְהַפְּרִישׁוּת בַּמִּנְהָגִים הוּא הִתְבּוֹדְדוּת וְהַהִבָּדֵל מִן הַחֶבְרָה הַמְּדִינִית לְפַנּוֹת לִבּוֹ אֶל הָעֲבוֹדָה וְהַהִתְבּוֹנְנוּת בָּהּ כָּרָאוּי, וּבִתְנַאי שֶׁלֹּא יִטֶּה גַּם בָּזֶה אֶל הַקָּצֶה הָאַחֵר, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ זַ"ל (כתובות י"ז א): לְעוֹלָם תְּהֵא דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת, וְכֵן אָמְרוּ (מכות י ב): חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ, חֶרֶב עַל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּד בְּבַד וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. אֶלָּא יִתְחַבֵּר הָאָדָם עִם הַטּוֹבִים זְמַן מָה שֶׁמִּצְטָרֵךְ לוֹ לְלִמּוּדוֹ אוֹ לְפַרְנָסָתוֹ, וְיִתְבּוֹדֵד אַחַר כָּךְ לְהִדָּבֵק בֵּאלֹהָיו וּלְהַשִּׂיג דַּרְכֵי הַיֹּשֶׁר וְהָעֲבוֹדָה הָאֲמִתִּית.

וּבִכְלַל זֶה לְמַעֵט בְּדִבּוּרוֹ וְלִזָּהֵר מִן הַשִּׂיחָה בְּטֵלָה, וְשֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹתָיו וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִן הָעִנְיָנִים שֶׁהָאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בָּהֶם עַד שֶׁנִּשְׁאָרִים לוֹ בְּטֶבַע אֶל תְּנוּעוֹתָיו.

וְהִנֵּה שְׁלֹשֶׁת הַחֲלָקִים הָאֵלֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאֲמַרְתִּים לְךָ בִּכְלָלִים קְצָרִים, הִנְּךָ רוֹאֶה שֶׁהֵם כּוֹלְלִים פְּעֻלּוֹת רַבּוֹת מִפְּעֻלּוֹת הָאָדָם, וּכְבָר אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁהַפְּרָטִים אִי אֶפְשָׁר לִמְסֹר כִּי אִם לְשִׁקּוּל הַדַּעַת לְהַיְשִׁיר אוֹתָם עַל יֹשֶׁר הַכְּלָל וַאֲמִתּוֹ.

פרק קודם פרק הבא